<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' תיקון מקוה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
משכל טוב. מעשה בשני תלמידי חכמי' בארץ יון שלא היו רשאין נשותיהן לטבול בים מפני העם שבספינות על איי הים ועשו בור בעיר ושפכו מים שאובין על שפתו מחוצה לו ד' אמות והמשיכום לתוך הבור והכשירו המקוה לטבילה, ושלח להם ה"ר אלעזר מוורונא הוסיפו הכשרות כדי שלא יקראו מים שאובי' ותינקבו הדלי יותר מכונס משקה ויתבטל מתורת כלי, מידי דהוה אאריתא דדלאי בפר' כל הבשר [ק"ז ע"א] אי בזיע לדוולא בכונס משקה לא מקרי כלי.
ואמת המים המקלח דרך צנורות כיון שמחוברין למים שבצנור למעלה ולמטה לאמת המים לא מקרו מים שאובין עד שיפסקו המים בכלי מן המעיין כדכת' [בראשית כ"ד] ותשאב לכל גמליו, דהא אפילו מים שאובין בכלי כשמשיקין אותו במים חיים או במי מקוה הרי הן כמו המים שהשיקן אותן בהן כיון דמחוברין להן, אלו שבצנור שלא נפסקו ממי אמת המים לא כל שכן שהן חבור ולא שאובין נינהו, כדתנן [פסחים ל"ד ע"ב] מי החג שנטמאו משיקן והן טהורין, ועוד תנן [ביצה י"ז ע"ב] ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, וגבי מי כיור נמי אמרינן [יומא ל"ז ע"א] שמשקעו בבור הגדול שלא יפסלו מימיו בלינה, וגבי קידוש מי חטאת נמי כת' [במדבר י"ט] מים חיים אל כלי, ואמ' [פסחים שם] שתהא חיותן בכלי, שישאוב בכלי עצמו כדי שיהו מחוברין מים שבכלי למעיין שיהו חיים בתוך הכלי, אלמא כל זמן שמחוברים הוו מים חיים ולא שאובי' עד דמפסקי ממי המעיין הכא נמי לא שנא. והדתניא [ב"ב ס"ה ע"ב] צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, התם במים שאובי' שהמשיכן למקוה דרך צנור, שהשאיבה מטהרת (בריבה) [ברובה] ובהמשכה ואם המשיכה דרך צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל דלא נפקי מתורת שאובין דתורת כלי היה על הצנור בתלוש, ואם תמצי לומר דאפילו בזוחלין קתני ברייתא דפוסל את המקוה, דוקא דנפלו מן הצנור למקוה או מן הגג דקוי וקאים ואין נמשכין המים על הארץ אחרי נפילתם, אבל אם היה הצנור רחוק מן המקוה קצת שהיו המים נמשכין אחרי צאתם מן הצנור על הארץ והדר נפלי למקוה לא פסלי, דהיינו שאיבה המיטהרת ונעשו מקוה, הכא נמי אפילו הוו המים שבצנור שאובים אחרי צאתם ממנו ונמשכו קצת על הארץ נעשו זוחלין ומרחיקות קצת מן הצנור וטובלות, וכי תימא הני מילי היכא דמיעוט המים מקלחין דרך הצנור ורובן זוחלין כדרכן דאמרי' [תמורה י"ב ע"ב] שאיבה מטהרת (בריבה) [ברובה] ובהמשכה אבל אם רובן או כולן מקלחין בצנור לא, הא"ר יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה, הכא נמי אפילו הוו המים שעברו בצנור שאובין כשנמשכין אחרי צאתם טהרו משאיבתם. ואע"פ שאני מדמה אתה לא תעשה מעשה להורות כן, כן כתב ר' אליעזר ב"ר נתן לחתנו ר' שב"ט כי ראיתי בהלכ' גדו' שמפרש להא דר' יוח' בג' לוגין שהמשיכה למקוה ואע"ג דלא מוכחא לי הכי שמא אני טועה, ואם נוהגות כן מקוד' לא תפרישם כי פסול שאיבה אינה אל' מדרבנן כדא' בהמוכר את הבית [ס"ו ע"ב], וגם שהנשים צריכות מים חיים אינו אלא חומר שהחמירו על עצמן כדר' זירא, ושמא אם תאמר להן שיפרשו לא ישמעו, והנח להן שיהו שוגגות ואל יהו מזידות, כדאמ' בנשי דיתבן אפומא דליחיא וכו', וגבי אין מטפחין ואין מספקין בפר' המביא כדי יין [ל' ע"א], דכיון דמדרבנן נינהו הנח להו שיהו שוגגין וכו', ואפילו באיסור דאורייתא נמי אמרינן הנח להו שיהו שוגגין וכו', וכדאמ' התם מתוספת ענוי ביום הכפורים שהוא דאורייתא וקאכלו ושתו עד שחשיכה ולא קאמרינן להו ולא מידי, ואם אתה רואה בו טעם אחר לאסור או להתיר תודיעני אם יפה טיהרתי.
מקוה שנפלו בו ג' לוגי' מים שאובין והשלימו למ' סאין פסלוהו, אבל אם היה שלם ונפלו בו לא פסלוהו, ואם היה חסר וממשכי מאבראי וגררי ואזלי למקוה לא פסלי, דכי אתא רב דימי א' שאיבה שהמשיכה טהורה ומצטרופי נמי מצטרפי למ' סאה, דתני' ר' אליעזר בן יעקב או' גיב שיש בו מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה והן כשרין, שהשאיבה מטהרת ברובה ובהמשכ', תניא המעיין מטהר בכל שהו והמקוה במ' סאה, ומהא ילפינן שהמעיין אינו נפסל במים שאובין, וקיימא לן דמקוה שיש בו מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה ונפלו בו ג' לוגין מים שאובין לא פסלי ליה. ואם נפל לתוך המקוה יין ושנו מראה המים פסול, וכיצד יעשה ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים, מכל מקום אנו למידין במים שאובין דלא פסלי למקוה שיש בו מ' סאה, אבל אם חסר מן מ' סאה והשלימו מן מים שאובין פסול.
דין תקון מקוה ושיעורו. שאילה מתשובות ה"ר אבי"ה על מקוה שחסרו מימיו ובאו להוציא ממנו רפש וטיט וצרורות והיו מוציאין עם הצרורות כלים מלאים מים כי בכלים היו מפנין הכל לחוץ ואי אפשר להזהר בשום עניין שלא ישפכו מן הכלים המים השאובין בכלים וחוזרין ונופלין (למקום) [למקוה] שהוא חסר מארבעים סאה מבלי המשכה ומספקא לי כיון שהמקוה חסר כשבאו המים שאובין לתוכו אם כשר לטבול בו אפילו אם יהיו בו לבסוף אלף סאין כיון שכולן נפסלו בתחלה או מה משפט המקוה הזה. והשיב ה"ר אליעזר הלוי אומן ואמונה כן הדברים אם היו מים שאובין נופלין ג' לוגין למקוה חסר אפילו נתרבו לבסוף פסול עד כדי שיעור שיצאו המים הראשונים שנפסלו מן השאיבה, אבל בהוצאת מים ורפש וטיט אע"פ ששאבן בכלים כיון שלא נתכוין לשם שאיבה איני רואה בו צד איסור שאיבה. ואם סילק הטיט והמים עכורין אם ראויין לטבילה, בפרק ב' במסכת מקוואות [מ"י] מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' אליע' או' מטבילי' במים ואין מטבילין בטיט, ר' יהוש' או' במים ובטיט, באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו וכו'. ונראה לה"ר אליעז' הלוי דהיכא דהמים צפין על גביו פרה שוחה ושותה, אבל כשהטיט בצד אחד אין פרה שותה ממנו ואין מטבילין בו, ואינו משלים לא למי מקוה ולא לרביעית למי כיור, אלא דהך עדיפא ליה דכשהמים בצד אחד דמטבילין במים.
